Take-away

20180827_123744

"טייק, טייק" אני מחזירה למלצרית תאילנדית את המנה החשודה שלא הזמנתי
"טייק אווי, טייק אווי" היא קדה קידה, לוקחת את הקערה ונעלמת.
אחרי שסיימנו לאכול אני מקבלת את החשבון ושוב את המרק שלא הזמנתי, הפעם בתוך שקית ניילון שקופה, אני מרימה את הנוזל שבו צפים המרכיבים המשונים.
"טייק, טייק" אני מושיטה לה את השקית הקשורה בחזרה
"טייק אווי, טייק אווי" מתעקשת המלצרית ומסתלקת.
"זה לא מה שהזמנתי! " אני רוצה לצרוח ולפוצץ את השקית בחבטה.
לא הזמנתי את הגבר הזה עם צוואר תפוס, הזמנתי אחד תקין שיקח אותי לטיולים ארוכים ברכב שטח ענק, שינהג למרחקים ירוקים ויקפוץ איתי מצוקים למי טורקיז צלולים. במקום זה אני תקוע עם שלושה ילדים בבית על חוף, שתי פסיעות מהמים, שומעת אותו גונח את עצמו לדעת מכל הסיבות הלא נכונות.

לא הזמנתי גם מתבגרת ששוכבת עם חום גבוה , במקום לעשות טיולים למפלים שנשפכים עמוק לתוך הג'ונגל סמיך.

לא הזמנתי את האמצעית הזאת שתקום לשתות באמצע הלילה, תטרוק אחריה את הדלת כך שאחיה הקטן ישאר לבד נעול בפנים.
לא הזמנתי גניבה של הארנק עם כרטיסי האשראי, באמת שלא ביקשתי לספור כל מטבע שרוקנתי מהארנקים הוורודים של הבנות בעודי מחכה שיגיע לאי הנידח כרטיס אשראי חדש.

מיותר לציין שלא הזמנתי את הקפיצה הזאת, קפיצה מסלע מרהיב, עטוף אלמוגים סגולים, אלמוגים חדים שיחרטו בגופי כמו פומפייה חלודה. לא הזמנתי גם את הצרפתייה ההיסטרית, שתצביע על גופי המדמם, תרוץ על החוף ותצרח "כריש, כריש".

הזמנתי לילות של תשוקה לצלילי גלים מתנפצים.
רציתי לגנוח על מיטה ענקית, בבית מוקף עצי קוקוס, שתי פסיעות מהים.
"אם תזחל מתחת לאצבעות שלי, בלי שאצטרך להזיז את היד הפצועה , אולי אצליח למרוח לך משחה על הצוואר" אני אומרת בין הגניחות, הוא משחרר יללה חנוקה ומתקדם על הגחון לעברי
"אחרי זה אני אמצא דרך להחליף לך את התחבושות" הוא מסנן וממקם את הצוואר מתחת לכף ידי.

אצבעות רגלי טובלות בחול ים חמים, אני רואה את הצבר מריץ כדור על החוף ובנו הקטן בועט בעוצמה. האמצעית והמתבגרת בונות ארמונות מרהיבים. השריטות העמוקות על העור שלי הפכו לפסים בהירים. ויש לי כרטיס אשראי חדש ששוכב בבטחה בכספת.
אני חושבת על זה שאני תמיד מגיעה למנה מצוינת בדרכים מפותלות. החיים מבשלים לי מנות שלרוב אין מושג איך אוכלים. אני מתחילה עם הסכין ומזלג, עוברת לכף אבל בסוף טורפת עם הידיים.
"את בסדר?" אומר הגבר שאיתי ומתיישב על החול לידי
"כן" אני עונה " רק חבל שזרקנו את המנה החשודה ההיא של טייק אווי, עכשיו ממש מתחשק לי לטעום מה זה היה"

ניווט בפוסטים

  2 comments for “Take-away

  1. 27 באוגוסט 2018 ב- 18:49

    כשהגעתי ל'כריש! כריש!' צחקתי בקול רם. נפלא, הכל. הפתיחה, האמצע והסוף, כולל השריטות הדהויות והצואר התפוס.

    אהבתי

כתיבת תגובה