"זהו! השנה אני רוצה עץ" אני מציבה לו עובדה.
"ג'יזס קרייסט אנחנו יהודים למען השם!!! מה עץ ?" הוא בתנוחת הקרב, משלב ידיים על החזה הרחב;
"מה לעשות שבשבילך העץ המקושט שייך רק לילדי נוצרים אוכלי חזיר, העץ הזה הוא גם סמל הילדות שלי" גם אני משלבת ידיים;
"סבא שלי היה חזן בבית כנסת לפני שברח מהנאצים !!! הנינים שלו יקשטו עץ חג מולד?" הוא מביא את התותחים הכבדים; לא נורא, אני מביאה את הצוללת.
"את סבתא רבה שלי שרפו, מה זה קשור לעץ של נוביגוד? זה לא נוצרי לעזאזל" עכשיו כשנושא השואה נסגר בתיקו אפשר לפנות להיגיון.
החבילה הגיעה ! היא כאן, בבית שלי ! עשתה דרכה ממוסקבה המושלגת חודשים, לישראל גשומה מזה יומיים. ידיים של אימא עטפו באהבה כל קישוטי זכוכית, גרלנדה מנורות צבעוניות שלא הגעתי לצמרת של העץ כדי לתלות אותה. היא פה! וכמה זה סמלי שדווקא הכוכב נשבר, כוכב אדום בדיוק כמו הכוכב של הקרמלין, הוא היחיד שלא שרד את המסע !
"אימא, זאת החבילה מסבתא? "שלושה צברים שלא יודעים לומר את שמי ללא מבטא, קופצים סביבי, ידיים סקרניות רוצות לתפוס כל כדור נוצץ ושברירי. הכדורים בני ארבעים רובם, היו עדים לחג הכי קסום. כול סוף שנה ניצב העץ בחדר. חגגנו את ההתחלה של השנה החדשה. ב- 12 בלילה כל 31 בדצמבר, הרימו הורי כוסות שמפנייה. בטלוויזיה שידור ישיר של השעון, דופק חזק בפעמון הקרמלין, ברכה של הנשיא, נוטפת מהחלום הקומוניסטי. על השולחן קוויאר שחור ונקניקים. אני ילדה. ריחות של חג. השלג הלבן בחוץ כיסה את העקבות של דאד מורוז -זה סבא כפור. הוא לא קדוש, פשוט זקן חביב, שבא בבוקר במונית, שלף משק ענק את המתנות לחג, שההורים דחפו לו בחשאי עם שטר רובלים מקומט; שאל על ציונים ועל כבוד לדגל. עניתי על הכול נכון.
הזיכרון המתוק של הברכות בבית, סערה כסופה בחוץ רוקדת עם הדף האחרון של לוח השנה. אורות העץ מהבהבים וריח תפוזים, שמחה ובית. הבית של ההורים, של שורשים שלי ללא שום דת. רק קסם והגעגוע לחלונות כפולים מקושטים בציורים של כפור.
"אז איפה את רוצה לקנות את זה ? אישה עם שורשים מפותלים" שואל הצבר ומשלים עם הגורל
"נצרת" אני עונה בהתרסה, הוא מרחם עלי ולא עונה דבר;
שבת גשומה. ארבעתם איתי, רצים בשלוליות לקנות חלום נוסטלגי, פסלים של ישו, כנסיות.אני חוזרת שוב ושוב על הסיפור של הילדות; הילדים שלי מבולבלים מההמולה המנצנצת, נוגסים בשוקולד עשוי צורות של חג.
"אכלתי לסנטה את הראש" מרים הבן את הבובה כרותת קודקוד.
"זה סבא כפור" אני נובחת בתשובה לצבר בן שלוש;
"אני הולכת על המים" צוחקת הגדולה מתעלת ניקוז של הרחוב;
"הנה עץ חג המולד שלך, אימא" מושכת הילדה המרכזית בשרוולי מעילי;
"זה נובי גוד, לא חג מולד" אני צורחת כבר.
עכשיו הוא פה ! הוא בסלון שלי !אורות מהבהבים וזיכרון ילדות רחוק חוגג, הופך לזיכרון של ילדיי שלי.
BELLA HVATSKIN 
חג שמח ושנה טובה בלוצ'קה. לך ולצברים שסביבך. מקוה שקנית גם שמפניה וקוויאר.
אהבתיאהבתי
תודה רבה טלי, חג שמח, אוהבת אותך ומתגעגעת
אהבתיאהבתי
מהממת עד מתי זה שם נבוא ברביעי !
נגעת ללב כרגיל
אהבתיאהבתי
תודה תודה, שם לא יודעת ,אצלינו עד 1 לינואר לפחות
אהבתיאהבתי
מרגשת מהממת שאת. נוביגוד שמח!
אהבתיאהבתי
נובי גוד שמח גם לכם יקרים, תודה
אהבתיאהבתי
אני מקבלת ומבינה את אהבתך לסמל החג שאת זוכרת, אך לרבים מאתנו זה מזכיר תקופות קשות בחיינו שלנו. בחיפה יש שכונות שבהן העץ מקובל ורצוי, ויש שכונות שבהן אין זה מקובל. עם כל רצונך לתת לילדייך חלק מחוויות הילדות שלך אני מקווה שגם תביני ואפילו תסבירי להם בבוא הזמן שיבינו, שעבור אנשים רבים אחרים, זה סמל לאנשים שעשו מעשים פחות יפים. בעיקר כדי שלא יתבלבלו למה אמא אוהבת את זה ואנשים אחרים נרתעים מזה.
אהבתיאהבתי
תודה מרים, אני מצטערת אם הזכרתי לך דברים קשים. זה בדיוק מה שאני כותבת עליו שעלולים מרוסיה לא הייתה שום קונוטציה דתית עם העץ, עד שהגעתי לארץ לא ידעתי שהעץ קשור בכלל לנצרות.בברית המועצות לא חגגו חגים דתיים, כל דת הייתה אסורה על פי החוק, לכן עץ וחנוכיה חיו בשלום באותו בית
אבל אני אגלה לך שבסיפור הבאה יש טוויסט בעלילה, אז תכתבי בבקשה שוב ביום חמישי. תודה רבה
אהבתיאהבתי
תודה שענית לי , לילה טוב כתבתי שאני מבינה שלא היית מודעת להקשרים אחרים של העץ, ניסיתי להרשם לבלוג אך בינתיים הוא לא הודיע לי שענית לי. פשוט הבטתי שנית וראיתי שהשבת.
אהבתיLiked by 1 person